ההבדל בין BOOTP ל- DHCP
תוֹכֶן
פרוטוקולי BOOTP ו- DHCP משמשים להשגת כתובת ה- IP של המארח יחד עם מידע ה- bootstrap. העבודה של שני הפרוטוקולים שונה באופן כלשהו. פרוטוקול DHCP הוא הגרסה המורחבת של פרוטוקול BOOTP.
ההבדל העיקרי בין BOOTP ו- DHCP הוא ש BOOTP תומך בתצורה סטטית של כתובות ה- IP ואילו DHCP תומך בתצורה דינאמית. המשמעות היא ש- DHCP מקצה ומקבל אוטומטית את כתובות ה- IP מהמחשב המחובר לאינטרנט ויש להם גם כמה תכונות נוספות.
- טבלת השוואה
- הגדרה
- הבדלים עיקריים
- סיכום
טבלת השוואה
| בסיס להשוואה | BOOTP | DHCP |
|---|---|---|
| תצורה אוטומטית | לא אפשרי תומך רק בתצורה ידנית. | זה משיג ומקצה כתובות IP באופן אוטומטי. |
| כתובות IP זמניות | לא מסופק | מסופק למשך זמן מוגבל. |
| תאימות | לא תואם ללקוחות DHCP. | פעולה הדדית עם לקוחות BOOTP. |
| מכונות ניידות | תצורת IP וגישה למידע אינם אפשריים. | תומך בניידות של מכונות. |
| התרחשות שגיאה | תצורה ידנית מועדת לטעויות. | תצורה אוטומטית חסינה מפני טעויות. |
| שימוש | מספק את המידע למחשב או לתחנת העבודה הבלתי פוסקים. | זה דורש דיסקים כדי לאחסן ולהעביר את המידע. |
הגדרת BOOTP
תהליך אתחול- זוהי שיטה לגישה למידע של מחשב מחובר לאינטרנט כגון (כתובת IP, מסיכת רשת משנה, כתובת נתב, כתובת IP של שרת השם) המאוחסנים בקובץ תצורה שחלקים אלה למידע צריכים להיות מוכרים למחשב המחובר לאינטרנט TCP / IP.
פרוטוקול Bootstrap (BOOTP) הוא פרוטוקול שרת לקוח שנועד להשיג את המידע שצוין לעיל (כלומר, כתובת IP, מסיכת רשת משנה, כתובת הנתב, כתובת ה- IP של שרת השם) ממחשב לא נקי או ממחשב שנאתחל בפעם הראשונה. מערכת ההפעלה ותוכנת הרשת מאוחסנות בזיכרון הקריאה בלבד (ROM), אם המחשב או תחנת העבודה אינם פנויים.
RARP הוא קודמו של BOOTP ומשרת את אותה מטרה, אך המגבלה של ה- RARP היא שהיא מספקת רק את המידע אודות ה- IP ולא את המידע הנוסף הנוגע לכך.
כמתואר לעיל BOOTP הוא פרוטוקול המאפשר תצורה סטטית. הסיבה העומדת מאחורי האופי הסטטי של BOOTP היא שהצורך של לגלות נתבים דינמיים או לשנות נתב מבוטל כאשר רק נתב אחד מחובר לשאר האינטרנט. עם זאת, אם ישנם נתבים מרובים המחוברים לאינטרנט. מארח מנסה להשיג את מסלול ברירת המחדל בעת ההפעלה עלול לגרום לאובדן חיבור אם נתב יחיד קורס. וגם אי אפשר לאתר את ההתרסקות.
שרת BOOTP משתמש בטבלה הכוללת מיפוי של הכתובת הפיזית לכתובת ה- IP כאשר לקוח שואל את כתובת ה- IP שלו. BOOTP אינו תומך במכונות ניידות; זה עובד טוב רק כאשר הכריכה בין כתובות פיזיות ו- IP היא סטטית וקבועה בטבלה. הוא משתמש בכתובת שידור מוגבלת (255.255.255.255).
הגדרת DHCP
פרוטוקול תצורת מארח דינמי (DHCP) מקצה את כתובות ה- IP באופן דינמי ברשת. DHCP הוא רב תכליתי יותר מ- BOOTP, והוא תואם לאחור מה שאומר שהוא יכול לשתף פעולה עם לקוחות BOOTP.
הקצאה דינאמית של כתובות IP מועילה משלוש סיבות רבות -
- כתובות IP מוקצות לפי דרישה.
- הימנע מתצורת IP ידנית.
- תמיכה בניידות של מכשירים.
המשמעות של הקצאת IP לפי דרישה נניח שיש מחסור בכתובות IP אמיתיות ואז כתובות IP מאוחדות באופן מרכזי. אם רוצים להשתמש באינטרנט, כתובת ה- IP מוקצית על בסיס זמני, כאשר העבודה מתבצעת כתובת ה- IP מושכת וניתנת למשתמש אחר (מחשב) אחר.
DHCP מסייע בהקצאה (חכירה) בלתי רציפה של כתובות IP. במילים אחרות, מסמכי ה- IP מוקצים למשך זמן מוגבל וכאשר החוזה פג תוקף ה- IP הם מושלים. DHCP נחוץ לרשתות האלחוטיות בהן מחשבים אלו יכולים להדק ולהתיר את המהירות במהירות.
DHCP משתמש בשלושה טיימרים:
- טיימר חידוש חכירה- מכונת לקוח משתמשת בכך לצורך בקשת DHCP כדי לבקש מהשרת זמן רב יותר ככל שתוקפו של טיימר זה יפוג.
- חכירה טיימר חוזר- כאשר פג תוקפו של טיימר זה, הלקוח אינו מקבל תגובות, וההנחה היא שהשרת אינו פעיל. ואז באמצעות שירות שידור IP, בקשת DHCP נשלחת לכל השרתים.
- טיימר תפוגה לחכירה- כאשר פג תוקפו של טיימר זה, המערכת מתחילה להתרסק מהסיבה שאין כתובת IP חוקית עבור מארח ברשת.
- BOOTP הוא פרוטוקול סטטי, והוא תומך בתצורה ידנית. מצד שני, DHCP הוא פרוטוקול דינמי, והוא תומך בתצורה ידנית, דינמית ותצורה אוטומטית של כתובות IP.
- כתובות IP לפי דרישה מסופקות ב- DHCP ואילו BOOTP אינו תומך בהקצאה (חכירה) בלתי רציפה של כתובות IP.
- DHCP יכול להתמודד עם מכונות ניידות. לעומת זאת BOOTP לא מצליח להגדיר או לגשת למידע ממכשירים ניידים; וזה עובד רק טוב עם חיבורים נייחים.
- BOOTP נוטה לטעויות בגלל השימוש בתצורה ידנית בזמן שברשות DHCP מופיעים לעתים רחוקות שגיאה.
סיכום
BOOTP ו- DHCP הם הפרוטוקולים בהם מארח משתמש לגישה או להגדרת פרמטרי IP מהשרת. DHCP הוא הרחבה של BOOTP. ב- BOOTP פעולות אלה מתבצעות בזמן האתחול של המארח. DHCP פופולרי בקרב ספקי שירותי האינטרנט מכיוון שהוא מאפשר למארח להשיג כתובת IP זמנית בעוד שזה לא המקרה ב- BOOTP. DHCP מספק מידע מפורט יותר ויעיל יותר מ- BOOTP.
