גלוטיס נגד אפיגלוטיס
תוֹכֶן
בגוף האדם מאות איברים שונים המבצעים מיליוני פונקציות בכדי להשאיר אותנו ממשיכים. גלוטיס ואפיגלוטיס הם שני חלקים כאלה שנמצאים בגרמית האנושית אך מבצעים משימות שונות זו מזו. ההבדל העיקרי בין שני אלה מסביר כך שגלוטיס הוא החלק של הגרון שנוצר בעזרת מיתרי הקול ומביא ליצירת פתח ביניהם. ואילו לאפיגלוטיס יש את ההגדרה כחלק שהוא דש המורכב מסחוס והיא נוכחת בסוף לשוננו מהפה ותחילתה מהגרון.
תוכן: הבדל בין גלוטיס לאפילגלוטיס
- טבלת השוואה
- מה זה גלוטיס?
- מהי Epiglottis?
- הבדלים עיקריים
טבלת השוואה
| בסיס הבחנה | גלוטיס | אפיגלוטיס |
| הגדרה | החלק של הגרון המורכב מיתרי הקול והפתח הדומה לחריץ ביניהם ומשפיע על אפנון קול באמצעות הרחבה או כיווץ. | דש העשוי מרקמת סחוס אלסטית המכוסה בקרום רירי המחובר לכניסה של הגרון. |
| פונקציה | להשמיע כמה צלילי קול בין מיתרי הקול והמילים האילמות שיש לשמוע כשהן רוטטות. | כדי למנוע את כניסת המזון אל תוך נתיב האוויר במהלך הבליעה ולהגן על הגלוטים מפני שיבושים כלשהם. |
| מקום | מתחת לאפיגלוטיס | מעל הגלוטיס |
| תנועה | מתכווץ ומתרחב בכל פעם שאדם נושם בהתאם לפעילות. | נע בכיוון כלפי מעלה בנשימה ובצדדים כאשר מישהו בולע אוכל. |
| פוקוס | מדבר וקול | הגנה וטעם. |
מה זה גלוטיס?
גלוטיס הוא החלק של הגרון שנוצר בעזרת מיתרי הקול ומביא ליצירת פתח ביניהם, התפקיד העיקרי שהוא ממלא הוא שהוא מסייע בשליטה קולית ומווסת אותו באמצעות הפעולה של התכווצות המערכת או הרחבתה . אם נרחיב את הפונקציה שהיא מבצעת אז נוכל לומר שהיא עוזרת להשמיע כמה צלילים בין מיתרי הקול, זה קורה כאשר כולם רוטטים ויוצרים את הקול. המיתרים הדוממים כשאנחנו מדברים הם אלה שנשלטים על ידי גלוטיות ועוזרים ביצירת קול המובן לכולם. צליל זה יכלול מילים כמו h, f, s, p, k ואחרות. הם נוצרים כאשר הזרם נע בכוחות עצמו ואינו כולל חלקים אחרים של הגרון. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא האקה הניו זילנדית, והדידג'רידו האוסטרלי שבוצע על ידי שחקני הרוגבי של הקבוצות, כל הצלילים, שאולי לא הגיוניים לאחרים שנעשו בעזרת גלוטיות שמוגבלות בגודלן על ידי הגלוטל פתיחה. הגודל תלוי אמנם בשרירים שנמצאים בגוף, והוא גדל כאשר האדם פותח את פיהם לנשום, זה יוצר צורה משולשת ואז האוויר יכול לנוע אל הריאות ומחוצה לה. חלק זה קיים מתחת לאפילגלוטיס ונשמר על ידי העור האנושי המגן עליו, בכל פעם שמישהו אוכל. כל הפונקציות שהוא מבצע הן בעזרת רטט ומכאן שאנשים יכולים לשמוע קולות ייחודיים ולהשמיע אותם. בסך הכל, דבר אחד שמתבהר הוא שחלק זה של הגוף קשור לקול אך אין לו תפקיד רב במערכת העיכול.
מהי Epiglottis?
לאפיגלוטיס יש את ההגדרה של חלק שהוא דש המורכב מסחוס ונמצא בסוף הלשון שלנו מהפה ותחילתו מהגרון. בכל פעם שאדם מנסה לבלוע אוכל, החלק שלו סגור באותו הרגע ממש כדי להגן על עצמו ועל חלקים אחרים שנמצאים תחתיו. חלק זה קיים מעל הגלוטיות, ומשמעות הדבר היא מסייעת גם בהגנה עליו שכן מיתרי הקול נמצאים באותו חלק ממש. אמנם התפקיד העיקרי שהוא מבצע יכול להיות ההגנה, אך ישנן פעילויות אחרות שהוא יכול לבצע גם כן, אלה כוללות את בלוטות הטעם שנמצאות עליו ועוזרות להבחין בין הטעם בכל פעם שאנשים אוכלים משהו. הוא מורכב או סחוס ואינו היחיד שמורכב ממנו; ישנם עוד תשעה מבני סחוס שנמצאים רק בגרון. התנועות משתנות בהתאם לפעילות המבוצעת. לדוגמא, אם אדם נושם, החלק הזה יתחיל להצביע בכיוון העליון, כאשר אדם אוכל, הוא ינוע בכיוון הצדדי. פעולה זו יכולה גם לגרום לנו להאמין שהרפלקסים של האספקה נובעים מהאפיגלוטיס, העצב הקיים למטרה זו מכונה עצב הגלוסופרינגי. כשזה משתלב עם עצב הנרתיק, שניהם בסופו של דבר מפיקים איסור פרסום וצלילים אחרים כמו שיעול בכל פעם שמשהו לא נעים נתקע בגורם. שרירים קיצוניים שולטים על תנועתו ומאפשרים לו להתקפל מעל קנה הנשימה ולעשות שינויים אחרים בהתאם לאופי.
הבדלים עיקריים
- לגלוטיס יש משמעות החלק של הגרון המורכב מיתרי הקול והפתח הדומה לחריץ ביניהם. זה משפיע על אפנון קולי באמצעות הרחבה או כיווץ. ואילו לאפיגלוטיס יש משמעות של דש העשוי מרקמת סחוס אלסטית המכוסה בקרום רירי, המחובר לכניסה של הגרון.
- אפיגלוטיס ממוקם מעל הגלוטיות ואילו הגלוטיות מתמקמות מתחת לאפיגלוטיס יחד עם חלקים אחרים. אך מיקומם המרכזי נמצא תמיד בגורם האנושי, ותנוחותיהם שונות זו מזו יחד עם תנועות.
- תפקידה העיקרי של האפילגלוטיס הוא למנוע את כניסת המזון אל תוך נתיב האוויר במהלך הבליעה ולהגן על הגלוטיס מפני כל שיבוש. ואילו עיקר תפקידם של הגלוטיס הוא להשמיע כמה צלילי קול בין מיתרי הקול והמילים האילמות שיש לשמוע כשהן רוטטות.
- גלוטיס מתכווץ ומתרחב בכל פעם שאדם נושם, תלוי בפעילות, בעוד שאפיגלוטיס עשוי לנוע בכיוון כלפי מעלה בנשימה ובצדדים כאשר מישהו בולע אוכל.
- גודל הגלוטיות קובע אם לאדם יש יכולת דיבור וכמה הצליל שלו יהיה מלא או איטי, ואילו האפיגלוטיס אינו אחראי לכל דבר הקשור לשמיעה, אך יש לו בלוטות הטעם לבצע את הפונקציה.
