תוֹכֶן

• טבלת השוואה
• הגדרת OSPF
• הגדרת ה- BGP
• סיכום

ההבדל העיקרי בין OSPF ל- BGP הוא ש- OSPF הוא פרוטוקול ניתוב תוך-דומיין בעוד ש- BGP הוא פרוטוקול הניתוב הבין-דומיין. פרוטוקול OSPF משתמש בניתוב מצב קישור. מצד שני, פרוטוקול BGP משתמש בניתוב וקטורי נתיבים.

פעולות הניתוב המתבצעות במערכת אוטונומית מכונה ניתוב תוך-ביתי או ניתוב שער פנימי וכאשר הניתוב מתבצע בין שתי מערכות אוטונומיות, הוא מכונה ניתוב בין דומיין או ניתוב שער חיצוני. א מערכת אוטונומית הוא שילוב של רשתות ונתב הנשלט על ידי ניהול יחיד.

1. 1. טבלת השוואה
   2. הגדרה
   3. הבדלים עיקריים
   4. סיכום

טבלת השוואה

בסיס להשוואה	OSPF	BGP
עומד ל	תפתח דרך קצרה ביותר קודם	פרוטוקול גבול שער
פרוטוקול שער	OSPF הוא פרוטוקול שער פנימי	BGP הוא פרוטוקול שער חיצוני
יישום	קל ליישום	קומפלקס ליישום
התכנסות	מהיר	איטי
עיצוב	רשת היררכית אפשרית	משוך
צורך במשאבי התקנים	זיכרון ומעבד אינטנסיבי	קנה המידה עדיף ב- BGP אם כי הוא מסתמך על גודל שולחן הניתוב.
גודל הרשתות	משמש בעיקר בקנה מידה קטן יותר הניתן לניהול מרכזי.	משמש לרוב ברשתות רחבות היקף כמו אינטרנט.
פונקציה	המסלול המהיר ביותר מועדף על פני הקצר ביותר.	הנתיב הטוב ביותר נקבע עבור הדאטגרם.
האלגוריתם בשימוש	אלגוריתם של Dijkstra	אלגוריתם הנתיב הטוב ביותר
פרוטוקול	IP	TCP
עובד על	פרוטוקול מספר 89	נמל מספר 179
סוג	מדינת קישור	וקטור נתיב

הגדרת OSPF

ה תפתח דרך קצרה ביותר קודם הוא פרוטוקול שער פנימי. קבוצת העבודה Interior Gateway Protocol (IGP) הוקמה כדי לתכנן IGP על בסיס האלגוריתם Shortest Path First (SPF) כדי להשתמש בו ברשתות פרוטוקול האינטרנט. הוא משתמש בניתוב מצב קישור. OSPF נוצר בגלל המגבלות של ה- RIP; לפרוטוקול RIP הייתה יכולת מוגבלת לשרת רשתות גדולות הטרוגניות. OSPF הוא ניתוב מצבי קישור שיכול לפעול בהיררכיה. הרמה העליונה והישות הגדולה ביותר בהיררכיה היא המערכת האוטונומית. קריאת OSPF לנתבים שנמצאים באזור ההיררכי לצורך הכנת פרסומות של מצב קישור.

OSPF מאפשר תוכניות אימות שונות ויש לאמת כל החלפה בתוך הנתבים. מטרת האימות היא לאפשר לנתבים המורשים היחידים לפרסם את מידע הניתוב. המסלולים הנפרדים מחושבים ליעד בודד על בסיס ספירת HOP ותפוקה גבוהה עבור כל סוג שירות. כאשר קיימים מספר מסלולי שווה-עלות ליעד, הוא מבצע איזון עומסים במקום בו התנועה מופצת באופן שווה.

ב- OSPF קבוצת הרשתות מקובצות באזור שמכיל עצמו. אזור מסתיר את הטופולוגיה שלו מהמערכת האוטונומית שנותרה וגם מאזורים אחרים. הסתרת מידע זה מצמצמת את תנועת הניתוב. כדי להבדיל בין המידע שנרכש ברשת (מקורות פנימיים) לבין המידע המתקבל מנתב חיצוני (מקורות חיצוניים), משתמשים בפורמטים המובחנים ב- OSPF.

מחיצת האזור בונה שני סוגים מובהקים של ניתוב בהתאם למקור ולמיקום היעד ברשת, והאם הם נמצאים באותו אזור או באזור אחר. כאשר המקור והיעד הנמצאים באותו אזור הוא ידוע כניתוב פנים-אזורי ואם המקור והיעד הנמצאים באזור השונים הוא מכונה ניתוב בין אזור.

הגדרת ה- BGP

ה פרוטוקול Border Gateway (BGP) הוא פרוטוקול שער חיצוני שנועד להחליף מידע ניתוב לאינטרנט. באמצעות טופולוגיה שרירותית, ה- BGP יכול לחבר כל עבודת אינטרנט של מערכות אוטונומיות. זה רק בהכרח דורש שיהיה לפחות נתב אחד בכל מערכת אוטונומית עם היכולת להריץ את ה- BGP שחייב להתחבר לנתב BGP של מערכת אוטונומית אחרת לפחות.

BGP יכול לנהל קבוצה של AS המחוברים בכל תצורה כגון רשת מלאה, רשת חלקית וגם היא יכולה להתמודד עם השינויים המתרחשים בטופולוגיה לאורך זמן. מערכת ה- BGP בעצם מחליפה את מידע הנגישות של הרשת עם מערכות BGP אחרות ויוצרת גרף של מערכות אוטונומיות עם מידע הנגישות שהתקבל בנתבי ה- BGP. מנגנון ניתוב וקטורי הנתיב משמש במערכות ה- BGP מכיוון שהניתוב של וקטורי המרחק וניתוב מצבי הקישור הופכים למישורים כאשר תחום הפעולה הופך להיות גדול.

בניתוב וקטורי נתיבים יש לנתב רשימת הרשתות אליהן ניתן להגיע עם הנתיב כדי להגיע לכל אחת מהן. הוא שומר על רוחב הפס של הרשת ותומך ב- CIDR (ניתוב בין תחומי Classless). לפרוטוקול ה- BGP אין מידע על המתרחש במערכת אוטונומית וכי תנאי מוקדם הכרחי למערכת אוטונומית. יש לה טופולוגיה פנימית משלה ובוחרת בפרוטוקולי הניתוב לקביעת המסלול.

זה נקרא פרוטוקול Border Gateway מכיוון שבנתב זה על נתב BGP לתקשר עם עמית במערכת אוטונומית אחרת בדרך כלל השוכנת בסמוך לקצה (גבול) של המערכת האוטונומית.תקשורת זו מתרחשת כאשר זוג מערכות אוטונומיות מקבלות חילופי מידע הניתוב ואשר מערבות את הנתבים להפוך לעמיתי ה- BGP.

1. OSPF מייצג את הנתיב הקצר ביותר לפתוח ראשון ואילו BGP מתרחב לפרוטוקול Border Gateway.
2. OSPF הוא פרוטוקול ניתוב שער פנימי בו פעולת הניתוב מתבצעת בתוך מערכת אוטונומית. מצד שני, ה- BGP הוא פרוטוקול ניתוב שער חיצוני המאפשר לבצע את פעולות הניתוב בין שתי המערכות האוטונומיות.
3. OSPF הוא פשוט לשימוש, בעוד ש- BGP מורכב ליישום.
4. הזמן שחלף נתב לוקח לשיתוף ולעדכון של מידע הניתוב האחרון מכונה התכנסות. אז OSPF יכול להשיג התכנסות על ידי צריכת פחות זמן. לעומת זאת, ל- BGP יש שיעור התכנסות איטי בהשוואה ל- OSPF.
5. OSPF עוקב אחר מבנה היררכי ואילו בדרך כלל BGP מאמץ מבנה רשת.
6. OSPF דורש שימוש אינטנסיבי במשאבי זיכרון ומעבד. לעומת זאת, ב- BGP הצורך במשאבי התקנים מסתמך על גודל טבלת הניתוב.
7. BGP גמיש וניתן להרחבה יותר מ- OSPF ומשמש ברשת גדולה יותר, שלא כמו OSPF.
8. המטרה העיקרית של OSPF היא לקבוע את המסלול הטוב ביותר, כלומר המהיר ביותר. לעומת זאת, BGP מדגישה את קביעת הדרך הטובה ביותר.
9. OSPF משתמש בניתוב מצב קישור ואילו BGP משתמש בניתוב וקטורי נתיבים.

סיכום

OSPF הוא פרוטוקול ניתוב שערים ואילו BGP הוא פרוטוקול ניתוב שער חיצוני. OSPF מבוסס על ניתוב מצב הקישור בו כל נתב מציין את מצב הנתב השכן לכל נתב שנמצא באזור. מצד שני, BGP מבוסס על ניתוב וקטורי נתיבים שבהם לנתב יש רשימת רשתות שאליהן ניתן להגיע עם הנתיב כדי להגיע לכל אחת מהן.